<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער שנים עשר</h1>
<h2>דף כא:</h2>
כל מקום שנאמר בתורה לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה משמע, עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנבלה [שנאמר] לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וגו', ובחלב נאמר יעשה לכל מלאכה, או עד שיתפרש בתורה שבעל פה שהוא מותר בהנאה, כגון שקצים ורמשים ודם ואבר מן החי וגיד הנשה, שכל אלו מותרין בהנאה מפי הקבלה אעפ"י שהם אסורים באכילה, לר"ם.
<h2>דף כג.</h2>
הבהמות הטמאות העומדות למלאכה ואינן עומדות לאכילה מותר לגדלן ולעשות בהן מלאכה, שלא אסרו אלא דבר העומד לאכילה שמא יכשל בו ויאכלנו. יש מי שכתב הבהמות או החיות האסורות העשויות לטייל, כגון קופים וכלבים וכיוצא בזה מותר לגדלם הואיל ואינם אלא לטייל, שלא אסרו אלא דבר העומד לאכילה כמו שכתבנו. וחזירים אסור לגדל אותם אפילו לטייל שהרי אמרו ארור המגדל חזירים בתוך ביתו, ובארו המבארים שזה נאמר על המגדל אותם לטייל שאם לסחורה כן הדין לכל בהמה וחיה טמאה.
<h2>דף כד:</h2>
כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן, אבל אם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו פטור, וכן אם אכל חלב חי אינו חייב אלא כדרך הנאת האכילה, (לר"ם). [לר"ם] הרי שהמחה את החלב וגמעו כשהוא חם עד שנכוה גרונו ממנו, או שאכל חלב חי, או שערב דברים מרים כגון ראש ולענה לתוך יין נסך או לתוך קדירה של נבילה ואכלן כשהן מרים, או שאכל אוכל האסור אחר שהסריח והבאיש ובטל ממאכל אדם הרי זה פטור, ע"כ. יש מי שכתב שאסור לסוך בחלב או בשומן של אסור, אבל מותר לעשות ממנו תחבושת, ורבינו יעקב כתב שכל סיכה של חלב או שומן של איסור מותר, אבל סיכה של שמן אסור, אסור. ויש מי שאמר שאין נקרא דרך הנאת האיסור אלא דרך אכילה, וכן נראה דעת הר"ם לפי מה שכתב בהלכות דעות, וכבר ביארנו זה בבית אל.
כל מאכל שהוא אסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לגוי או לכלבים אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות והדמים מותרין, וכל דבר שהוא אסור באכילה ומותר בהנאה אעפ"י שהוא מותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה ולכוין מלאכתו בדברים אסורים, חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה, לפיכך אין עושין סחורה לא בנבלות ולא בטרפות ולא בשקצים ורמשים.
כלאי הכרם ובשר בחלב לוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן, מפני שאין כתוב בהן אכילה.
<h2>דף כה:</h2>
האוכל מאכל ממאכלות האסורות דרך צחוק או במתעסק אעפ"י שלא נתכוון לגוף האכילה הואיל ונהנה חייב כמי שמתכוין לעצמה של אכילה, והנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו באיסור מן האיסורין אם נתכוון אסור, אם לא נתכוון מותר, לר"ם. לשון הר"ם סתום בזה במה שכתב והנאה הבאה לו לאדם, ורבים מן המבארים ביארו מה שנאמר בדבר זה בהנאת הריח, ופסקו שאסור להריח בריח מן האיסורין כשהדבר עומד להריח כגון קטרת של ע"ז, ואם אי איפשר להשמר מן הריח ואין מתכוין בריח מותר אחר שאין מתכוין להריח, ושאין מתכוין שאמרו הוא שאינו רוצה בריח הקטרת, אחר שאינו רוצה אינו נהנה ממנו, ואם מתכוין בריח והוא שנהנה ממנו אעפ"י שאי אפשר להשמר מן הריח אסור, ודבר שאינו עומד להריח הואיל ואין עקרו להריח מותר להריח בו, ומפני זה התירו לישראל להריח ביין נסך שהיין אינו עומד להריח. הר"ם לא ביאר מזה דבר אלא מה שכתוב בלשונו למעלה, ויש מי שביאר לשונו כגון שהאכילוהו מאכל ממאכלות אסורות בעל כרחו, אם נתכוון להנאת האכילה אסור ואם לא נתכוון מותר, וזה לא נתברר לי.
